3,000 שנה של היסטוריה, תרבות ומטבח מושכים אליהם תיירים מרחביי העולם. באיטליה תוכלו לבקר בשרידים רומיים, להשתאות מול האמנות מתקופת הרנסאנס, ללון בעיירות הרריות זעירות מימי הביניים, לצאת לסקי באלפים, לשוט בתעלות ונציה ולראות כנסיות מקסימות ורבות יותר משהייתם משערים שתמצאו במדינה אחת. כמו כן, תוכלו גם להתענג על תענוגות פשוטים יותר: אוכל ויין משובחים, עדכון המלתחה בבוטיקים היוקרתיים, ובכלל, דולצ'ה ויטה.

תעודת זהות

שם מלא: הרפובליקה של איטליה

שטח: 301,250 קמ"ר
אוכלוסייה: 57.6 מיליון נפש
בירה: רומא (3.8 מיליון נפש)
תושבים: איטלקים
שפות: האיטלקית התקנית ועוד עשרות ניבים
דת: 85 אחוז קתולים, חמישה אחוזים יהודים ופרוטסטנטים
ממשל: דמוקרטיה
ראש ממשלה: סילביו ברלוסקוני

גיאוגרפיה

צורת המגף המוכרת כל-כך של איטליה נראית כמו משתלחת לתוך הימים האדריאטי, היוני, הליגורי והטיראני, כולם חלקים מהים התיכון. מצפון גובלות בה, ממערב למזרח, צרפת, שווייץ, אוסטריה וסלובניה, ולחופיה נמצאים האיים אלבה, סרדיניה, איסקיה, קפרי, האיים האאוליים וסיציליה. להרים יש נוכחות חזקה בטופוגרפיה של איטליה, והם מהווים גבול טבעי החל מג'נובה שבמערב ועד טרייסטה שבמזרח. את חוט השדרה של איטליה מתווים הרי האפנינים, שיורדים מג'נובה עד ל'כדורגל' שמקפץ סמוך לקצה המגף בקלבריה ( Calabria ): האי סיציליה. עמק הנהר פו שבצפון מזרח המדינה הוא המישור הגדול באיטליה, ומאוכלס ומתועש מאוד. על הפעילות התת קרקעית הענפה מעידים שלושת הרי הגעש הפעילים: סטרומבולי שבאיים האאוליים, וזוביוס (וזוב) סמוך לנאפולי ואטנה שבסיציליה, כמו גם ההרס שגורמות רעידות האדמה, בייחוד הרעידות העזות של 1908 ושל 1980. יופי טבעי לא חסר באיטליה, אבל למרבה הצער גם זיהום אוויר לא חסר בה, בייחוד בערים הגדולות ולאורך החופים.

2,000 שנה של התיישבות, יחד עם אהבתם של האיטלקים לציד, הביאו להכחדתם של רבים מבעלי החיים הילידיים של איטליה. אתם עשויים לראות דוב חום או לינקס אם יתמזל מזלכם, ובאזור האלפים עדיין חיים זאבים, מרמיטות, יעלי שאמואה וצבאים. כבשי בר, חזירי בר וחתולי פרא ניתן לראות גם כיום בסרדיניה, ואילו בשמים מנסים בזים, נצים ונשרים לחמוק מרוביהם של הציידים.

האקלים של איטליה משתנה מצפון לדרום ומהמישורים לפסגות ההרים. החורפים ארוכים וקשים מאוד בהרי האלפים, בהם מתחיל השלג לרדת כבר באמצע ספטמבר. בצפון החורף קר והקיץ חם, וככל שמדרימים הולך האקלים ומתמתן. השירוקו, רוח חמה ולחה, משפיעה על האזורים שמדרום לרומא, כך שבקיץ יש בדרך-כלל כמה שבועות לוהטים ומחניקים מאוד.

היסטוריה

מעמדה של איטליה כישות פוליטית מאוחדת מקורו אמנם בעת החדשה (1861), אבל מיקומה האסטרטגי בים התיכון הפך אותה למטרה לפולשים ולכובשים עוד משחר ההיסטוריה. האטרוסקים היו הראשונים ששלטו בחצי האי, לאחר שהגיעו לכאן מהמאה ה-12 עד המאה השמינית לפני הספירה. לבסוף רמסה אותם האימפריה הרומית האדירה, שהותירה מתרבותם רק עדות מעטה, פרט לכמה קברים פה ושם. היוונים הקדומים, בני דורם של האטרוסקים, הקימו מספר מושבות לאורך החופים הדרומיים של חצי האי, באזור שזכה לכינוי 'מאגנה גרקיה' (יוון הגדולה), ואלה הפכו לערי מדינה עצמאיות. כך היתה רומא הגדולה מעין המשך של התרבויות האטרוסקית והיוונית.

הרפובליקה הרומית הראשונה נוסדה בשנת 509 לפני הספירה, ובכך הונחו את היסודות לדמוקרטיה, לסיוט הלשוני המכונה השפה הלטינית ולאחת האימפריות האדירות ביותר שראה העולם. כשהביסה הרפובליקה את קרתגו (סמוך לטוניסיה של היום) ואת מקדוניה ההלניסטית בשלוש המלחמות הפוניות, נסללה הדרך להתפשטות לתוך ספרד, בריטניה, צפון אפריקה ואפילו עיראק של היום. בינתיים, אפשר השקט היחסי מבית הקמתה של תשתית כלכלית ותרבותית: כבישים, אמות מים וערים אדירות. אורח החיים והכלכלה, שהיו מושתתים על עבדים, ניצחו את הרעיון של שלטון העם, וכך עברו לאיטם מוסרות השלטון מהרפובליקה לידי הצבא, ולבסוף לידי קיסרים רודנים.

האימפריה גדלה כל-כך, עד שהיה צורך לחלק אותה לאימפריה מזרחית ולאימפריה מערבית רק לשם קיומו של המנהל התקין. ובכל זאת, גברו גם התככים ומעשי ההתנקשות בקיסרים, ואלה הביאו לבסוף את חורבנה הסופי של האימפריה השוקעת. בשנת 313 הפך הקיסר קונסטנטינוס את הנצרות לדת האימפריה, והבירה הועברה מרומא לקונסטנטינופול (איסטנבול של היום). האימפריה המערבית שקעה בשל מגיפות, רעב ופלישות של השבטים הברבריים מצפון, וקיצה הוכרז באופן רשמי בשנת 476, כשאודואקר, לוחם גרמאני, המליך את עצמו למלך על השטחים שכבש. האימפריה הרומית המזרחית המשיכה לשגשג, עד שלבסוף הוכרעה אף היא בשנת 1453, על-ידי הטורקים.

את איטליה אכלסו אז שבטים גותיים, והתקופה מכונה עד היום 'חשכת ימי הביניים'. גלים נוספים של לומברדים, פראנקים, מוסלמים, גרמאנים ונורמאנים פלשו לחצי האי וטענו במידה זו או אחרת לכתר האימפריה והקיסר. לבסוף הוכתר קרל הגדול, מלך הפראנקים, לקיסר בשנת 800. בדרום שלטו הערבים המוסלמים, עד שנוצחו על-ידי הנורמאנים. השילוב האתני המוזר הזה הגיע לשיווי משקל מסוים במאה ה-12, בפתיחתו של הפרק הגדול הבא בספר ההיסטוריה: ערי מדינה חזקות ויריבות קמו בצפון, כשהן תומכות באפיפיור (העוצמה בחצי האי היתה נתונה בידי מדינות האפיפיור), או בקיסר (בדרך-כלל שליט של מעצמה זרה כלשהי). עלייתן של ערי המדינה ועלייתו במקביל של מעמד הסוחרים קידמו את התרבות, וזו הגיעה לשיאה ברנסאנס של המאה ה-15. ציירים, אדריכלים, משוררים, פילוסופים ופסלים הוציאו תחת ידם יצירות מופת שלא נראו כמותן, למרות התוהו ובוהו של המאבקים בין הערים השונות ולמרות פלישתן של המעצמות מצפון. במאות הבאות שלטה ספרד בחצי האי, ולאחר מכן אוסטריה, ובין לבין כבש גם נפוליון את איטליה לזמן קצר.

ההתעוררות בעקבות פלישת נפוליון גרמה לצמיחתה של התנועה לאיחוד איטליה במאה ה-19, בהנהגת גריבאלדי, קאבור ומאציני. על הקמתה של ממלכת איטליה הוכרז בשנת 1861, למרות שוונציה עדיין לא שוחררה מאחיזתה של אוסטריה עד 1866, ולמרות שמוסד האפיפיורות סירב להכיר במדינה עד 1870. עם זאת, לא היה די במילה איחוד כדי לכסות על השוני התרבותי והחברתי העצום שהפריד אז ומפריד היום בין הצפון המתועש לדרום הנחשל. משברים כלכליים ותהפוכות הפוליטיקה ערערו את יציבותה של המדינה החדשה בעשורים שלאחר מכן, שעה שאיטליה התפלשה בביצה של מלחמת העולם הראשונה ובתסיסה של פועלי התעשייה בתחילת שנות ה-20. בצעד מוטעה והרה אסון ביקש המלך מבניטו מוסוליני ליטול את רסן השלטון, יחד עם המפלגה הפשיסטית שלו. עד מהרה הפך מוסוליני לראש המדינה, הוציא את האופוזיציה אל מחוץ לחוק, שלט בעיתונות ובאיגודי הפועלים ביד רמה וצמצם את זכות הבחירה בשני שליש. בריתו עם היטלר קועקעה בעקבות סדרה של מפלות בשדה הקרב ופלישה של בנות הברית, עד שלבסוף זכה מוסוליני ל'טיפול' מצד הפרטיזנים באפריל 1945.

השנים שלאחר המלחמה התאפיינו בקיצוניות מכל סוג שהוא: אלימות קיצונית של הבריגדות האדומות, פוליטיקה ימנית קיצונית, שגשוג כלכלי מהיר ואחריו משבר חמור, שחיתות ופרשות שוחד בחלונות הגבוהים, ומול כל אלה אזרחים ציניים ועייפים באופן קיצוני. לפרלמנט של איטליה יש מוניטין של בית נבחרים רווי שערוריות והתפטרויות, עד כי איטליה נותרת לעתים חסרת ממשל ובמצב של תוהו ובוהו מוחלט. עם זאת, הבחירות של 1998, אז נבחר מאסימו ד'אלמה לראש ממשלה, הביאו לחזרתו של השמאל לשלטון, ולהקמת קואליציה שכללה גם את הקומוניסטים, לראשונה מזה חמישים שנה. ואולם, באפריל 2000 התפטר ד'אלמה, ומחליפו, ג'וליאנו אמאטו, שרד בתפקיד שנה בלבד, לפני שהוחלף על ידי המיליארדר סילביו ברלוסקוני.

תרבות

באיטליה, שמכונה הגלריה לאמנות של העולם, יש יותר תרבות משניתן לספוג בביקור אחד. בין אם מדובר בעמוד שבור המתנשא מרצפת הלינוליאום של תחנת רכבת, או בכנסייה בסגנון הבארוק שמשקיפה על אפריז עתיק וסדוק בפורום, ההיסטוריה והתרבות יקיפו אתכם מכל עבר. בשטח פזורים קברים אטרוסקיים, מקדשים יווניים, שרידים רומיים שורצי חתולים, אדריכלות מוסלמית ומזרקות בארוקיות עתירות פסלים, ואילו במוזיאונים אצורים העתקים רומיים של פסלים הלניסטיים, פסיפסים מהתקופה הביזאנטית, תמונות של מריה הקדושה מאת ג'וטו ועד טיציאן, קברי ענק בסגנון הבארוק ותקרות מעוטרות בסגנון אשלייתי תלת ממדי.

סופרים רבים, החל מווירגיליוס, אובידוס, הוראציוס, ליביוס וקיקרו ועד דנטה, פטרארקה, בוקאצ'יו, פיצ'ינו, מיראנדולה וואזארי, כולם איטלקים גאים. האיטלקים גם לא נחו לרגע בתחום המוסיקה, והמציאו גם את הפסנתר וגם את שיטת התווים הנהוגה כיום, שלא לדבר על מונטוורדי, ויוואלדי, סקארלאטי, ורדי, פוצ'יני, בליני ורוסיני, כולם איטלקים. גם את הקולנוע קשה לדמיין ללא מרצ'לו מסטרויאני, אנה מאניאני, ג'ינה לולובריג'ידה, סופיה לורן ובמאים כמו לוקינו ויסקונטי, רוברטו רוסליני, פרדריקו פליני, מיכלאנג'לו אנטוניוני וברנרדו ברטולוצ'י.

השפה האיטלקית המודרנית הופיעה במאות ה13-14-, והתפתחה מתוך המקור הלטיני, מתוך הניבים הרבים במדינה ומתוך כתביהם של דנטה, פטרארקה ובוקאצ'יו, שכתבו בעיקר בניב הפלורנטיני. למרות ש-80 אחוז מתושבי איטליה הם קתולים מוצהרים, מספר הדתיים האדוקים נמוך יחסית: רק 25 אחוז מבקרים בכנסייה דרך קבע. עם זאת, חגיהם של הקדושים, הטקס הראשון של אכילת לחם הקודש ושתיית היין ופסטיבלים דתיים אחרים תמיד מושכים אליהם קהל עצום.

המטבחים האזוריים השונים של איטליה, אף ששימרו משהו מאופיים הייחודי, השתלבו יחדיו למטבח ייחודי המפורסם בעולם כולו, ובצדק. סגנונות הבישול משתנים ממקום למקום, מהתבשילים העשירים ועתירי השמנת של הצפון ועד המאכלים המתובלים והחריפים של הדרום. במחוז אמיליה רומאניה שבצפון מכינים כמה מהמאכלים הידועים ביותר: ספגטי בולונז, לזניה וטורטליני, וזוהי גם מולדת הפרושוטו ( prosciutto - נקניק חזיר) הטוב ביותר ושל נקניק המורטאדלה ( mortadella ). ליגוריה היא מולדת הפסטו, אותו רוטב המשמש בבתי קפה רבים בעולם, והולך טוב כל-כך עם עגבניות מיובשות ועם פוקאצ'ה, הפיתה האיטלקית. מאכלי הירקות והפסטה המעולים הם מרכיב חשוב לא פחות מהבשר והדגים, אקזוטיים ככל שיהיו (מתחשק לכם ריזוטו צפרדעים? סטייק חמור? פשטידת מעיים?). באשר לקינוחים, אין כמו אלה שבסיציליה: קסטה ( cassata - עוגת טורט ממולאת בגבינת ריקוטה), קאנולי (שפופרות בצק בקרם וניל), צאבאיונה ( zabaglione - קרם ביצים מתוק), גרניטה (ברד) ומרציפן, ואילו סרדיניה מפורסמת בחזירון הצלוי על שיפוד. קפה, בירה ויין משובחים תמצאו כמובן בכל רחבי המדינה.

אירועים מיוחדים
אירועים דתיים, תרבותיים והיסטוריים משבצים את לוח השנה האיטלקי. הקרנבל שלפני חג הפסחא נחוג ברוב פאר בוונציה, ואילו תהלוכות השבוע הקדוש בחג הפסחא עצמו מרהיבות במיוחד בטאראנטו ( Taranto ), בקיאטי ( Chieti ) ובסיציליה, ואילו בפירנצה מפוצצים עגלה מלאה זיקוקי דינור ביום א' של חג הפסחא. פסטיבלים לזכר קדושים גם הם אירועים ססגוניים במיוחד; לדוגמה, פסטיבל סן ניקולא בבארי ( Bari ), פסטיבל סן ג'נארו בנאפולי, פסטיבל משביעי הנחשים באברוצו ( Abruzzo ) ופסטיבל סנט'אנטוניו בפאדובה ביוני. אירועים בעלי גוון היסטורי יותר הם מרוץ הנרות והפאליו של חץ וקשת, מרוץ סוסים בגוביו ( Gubbio ); הקאבאלקאטה סארדה, חגיגה שבה מציינים את הניצחון על המוסלמים ברכיבה על סוסים בסרדיניה; הרגאטה בין ארבע המעצמות הימיות עתיקות היומין (מרוץ סירות שמתקיים לחילופין בפיזה, בוונציה, באמלפי ובג'נובה, ביוני); הפאליו בסיינה (מרוץ סוסים בלבוש מימי הביניים ביולי-אוגוסט); והרגאטה ההיסטורית של ונציה (בספטמבר). אם לא נכתב אחרת, מתקיימים כל האירועים והפסטיבלים לעיל במאי.

פעילויות
אם המוזיאונים, הגלריות והאספרסו לא הספיקו למלא את זמנכם באיטליה, יש מגוון אפשרויות גם לחובבי ההרפתקאות והאדרנלין. באלפים האיטלקיים, ובייחוד בדולומיטים, יש שבילים מסומנים בבירור ובקתות הרים נוחות לגישה עבור מיטיבי הלכת היוצאים למסעות ארוכים. היו נכונים, אפילו בקיץ, לשינויים פתאומיים במזג האוויר. גם באפנינים יש מסלולי הליכה טובים, בייחוד בפארקו נאציונאלה ד'אברוצו ( Parco Nazionale d'Abruzzo ) ובסילה מאסיף ( Sila Massif ) שבקלבריה. אפשרויות נוספות הם השבילים המאתגרים אבל המסומנים היטב באלפים האפואנים שבטוסקנה, ומסלולי ההליכה המעולים ברכסים המזרחיים והסלעיים של סרדיניה (כגון Gennargentu ).

מגוון אתרי סקי מעולים נמצאים באלפים האיטלקיים, בייחוד בדולומיטים, שבהם הנוף מרהיב במיוחד. חמשת אתרי הסקי הגדולים הם קורטינה ד'אמפצו ( Cortina d'Ampezzo ) במחוז ונטו ( Veneto ); מדונה די קאמפיליו ( Madonna di Campiglio ), סן מרטינו די קאסטרוצה ( San Martino di Castrozza ) וקאנאציי ( Canazei ) במחוז טרנטינו ( Trentino ); וקורמאייר בוואל ד'אאוסטה ( Valle d'Aosta ). עונת הסקי נמשכת בדרך-כלל מדצמבר ועד אמצע מרץ, אבל תוכלו לגלוש במשך השנה כולה במון בלאן, במאטרהורן ובוואל ד'אאוסטה.

גלשנות רוח ושיט פופולריים מאוד, וברוב אתרי הנופש שלאורך החופים ניתן לשכור סירות, גלשנים וציוד מתאים. הרכיבה על אופניים היא דרך נפלאה לטייל באיטליה, אלא ש-75 אחוז מהמדינה הרריים, כך שתזדקקו לכוח רב ולאופניים טובים. אזורים פופולריים לרכיבה הם גבעות טוסקנה, וכן ואלנרינה ( Valnerina ) באומבריה. הדרך הפתלתלה אל מעבר-ההרים סטלביו ( Stelvio ) מיועדת לבעלי כושר קרבי בלבד.